התעללות באברבנאל. חולה נקשר למיטתו. החשדות מיוחסים לשתי רופאות ושני אחים

התעללות באברבנאל: "חולים נקשרו בניגוד לחוק, אחד הצית את עצמו"

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-fA

משרד הבריאות בודק שני אירועים בהם נקשרו חולים בניגוד לחוק, אחד מהם במשך יותר משמונה שעות, תוך שהצוות במקום ניהל רישום כוזב ולפיו החולים נבדקו לפי הנהלים. במקרה אחר, אח סיפק תרופה לא נכונה על דעת עצמו

http://news.walla.co.il/item/2994390?utm_source=facebook&utm_medium=sharebutton&utm_term=social&utm_content=facebook&utm_campaign=socialbutton

משרד הבריאות בודק תלונות לפיהם מאושפזים בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל נקשרו בלי סיבה, תוך הפרה של הנהלים ובלי השגחה רפואית כפי שקבוע בחוק. החקירה מתמקדת בשני מקרים של שני חולים שנקשרו במחלקה סגורה ג' בבית החולים בסוף השנה שעברה ובתחילת השנה הנוכחית. הפרשה שנחשפה היום (שני) ב"ישראל היום".

הפרשה החלה בחקירה פנימית של בית החולים עצמו. המקרה הראשון שנחקר התרחש בדצמבר 2015, אז נקשר על פי החשד חולה במשך כארבע שעות בידיו וברגליו מבלי שהיתה הצדקה חוקית לקשירה. על פי החשד, הרופאה התורנית לא בדקה אותו בזמן שהיה קשור, כפי שמחייב החוק. גם הצוות הסיעודי לא ערך לחולה הקשור בדיקות רפואיות. אף שלא נבדק, הצוות הרפואי ניהל רישום כאילו החולה נבדק בכל חצי שעה.

התעללות באברבנאל. חולה נקשר למיטתו. החשדות מיוחסים לשתי רופאות ושני אחים
התעללות באברבנאל. חולה נקשר למיטתו. החשדות מיוחסים לשתי רופאות ושני אחים

בנוסף לכך, מהחקירה עולה כי האח האחראי במשמרת לא נתן לחולה הקשור תרופה שהיה צריך לתת על פי הוראת הרופאה, ובמקום זה נתן לו תרופה אחרת על דעת עצמו. עוד עולה מהחקירה כי בניגוד להוראות, הצוות השאיר לחולה סיגריה ומצית והוא עישן בזמן שהיה קשור. לאחר מכן הוא הצית את החדר ואת עצמו. צוותי כיבוי אש הוזעקו למקום. החולה לא נפגע מהאש.

בתחילת השנה נקשר חולה אחר למשך יותר משמונה שעות. גם במקרה הזה הוא לא נבדק על ידי הרופאה התורנית והצוות הסיעודי, אף שעל פי הרישום הוא נבדק לפי דרישות החוק.

החשדות מייחסות את המעשים לשתי רופאות בבית החולים, ד"ר מיה אוקון וד"ר לידיה שרבצ'נקו, ולשני אחים, טרנוב בוריס ויוליה קורנץ. עו"ד ערן קייזמן, שמייצג את טרנוב וקורנץ, אמר כי "העובדות הנטענות נגדם לא מדויקות והם פעלו בהתאם לכל ההוראות הרפואיות". עו"ד חדוה לוין, שמייצגת את הרופאות, אמרה כי השתיים "עבדו כרופאות מתמחות שהתרוצצו לתת מענה במחלקות העמוסות מאוד בחולים והסתמכו על דיווחי הצוות הסיעודי", מסרה עו"ד לוין.

ממשרד הבריאות נמסר כי הוחלט להגיש קובלנה נגד הצוות הסיעודי וכי טרם הסתיימה הבדיקה. "במסגרת בירור עובדות המקרה נערכו שיחות הבהרה לצוות הרפואי והסיעודי שהיה מעורב. לאחר השיחות הוחלט להגיש קובלנה נגד האח טרנוב בוריס והאחות יוליה קורנץ, וכן הועברה הערה לבית החולים בהתאם. תהליך הבדיקה טרם הסתיים", תגובת המשרד.

מבית החולים נמסר כי "מדובר באירועים לפני יותר מחצי שנה, שההנהלה התייחסה אליהם בחומרה רבה וטיפלה באופן מיידי בהליך משמעתי, עם דיווח לנציבות שירות המדינה ולמשרד הבריאות. האירועים אינם משקפים את דרך פעילות בית החולים, ששם לו למטרה לצמצם את ההגבלה הפיזית של החולים. הנהלת הסיעוד פעלה באופן מיידי לביטול סמכויות הצוות הסיעודי המעורב והם הועברו מתפקידם (הועברו למחלקות אחרות), וכן רועננו נוהלי הגבלת מטופלים והתקיימו הדרכות לצוותים".

רישום כוזב ולפיו החולים נבדקו בזמן שהיו קשורים. אברבנאל (צילום: ברני ארדוב)
רישום כוזב ולפיו החולים נבדקו בזמן שהיו קשורים. אברבנאל (צילום: ברני ארדוב)
המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. "הם ידעו שאין במקום מצלמות, ולא האמינו שמישהו יתלונן" | צילום: דיאגו מיטלברג

הגיהנום במחלקה 15 א' במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע: 4 עובדי מוסד התעללו בהם במשך חודשים היכו והשפילו

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-fr

"הטיחו ראשים בקיר, ירקו עליהם, התייחסו אליהם כמו אל חיות"

במחלקה 15 א' במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע מטופלים המקרים הקשים ביותר – חולים חסרי ישע שאינם מסוגלים לעשות כמעט דבר בעצמם. זה לא הפריע לארבעה עובדים במוסד להתעלל בהם במשך חודשים, להכות ולהשפיל אותם. אז איך זה שדווקא מי שדיווח על הפרשה מצא את עצמו בחוץ?

שמעון איפרגן, http://www.mako.co.il/health-weekend/Article-da0dbeb3b7db651006.htm?partner=mw_article

במחלקה 15 א' במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, בה מטופלים המקרים הקשים ביותר במוסד, יש חדר שנקרא "החדר המרופד". מכניסים אליו חולים שמסרבים לשתף פעולה עם הצוות הרפואי, לזמן קצר בלבד, על מנת להרגיע אותם. בניגוד לחדרים אחרים במחלקה, המצלמה בחדר המרופד היא מצלמה במעגל סגור שמתעדת רק את הנעשה בו בזמן אמת, והתיעוד אינו נשמר (בחדרים אחרים, יש לציין, אין בכלל מצלמה). חלק מעובדי 15 א' ניצלו עובדה זו ונהגו להפעיל בחדר אלימות קשה כלפי מטופלים, פעם אחרי פעם.

המרכז לבריאות הנפש. צילום דיאגו מיטלברג
המרכז לבריאות הנפש. צילום דיאגו מיטלברג

ר', אחד העובדים במוסד הבודדים שהחליטו לשבור את קשר השתיקה ולהתלונן על מעשי ההתעללות שנעשו שם כלפי מטופלים, סיפר כי שני אנשי סגל, האחות נינה שקנבסקי ואיש כוח העזר יוסי וקנין, הכניסו באחד המקרים מטופלת בשם ק' לחדר המרופד והיכו אותה שם נמרצות. "הם נתנו לה סטירות, אגרופים ובעיטות", סיפר. הוא עצמו צפה באותם רגעים במסך ששידר את הנעשה בחדר, והיה עד להתעללות. במקרה אחר, סיפרה ח', עובדת לשעבר במוסד, שהאחות שקנבסקי הכניסה מטופל אחר לחדר המרופד והרביצה לו: "בעטה בו, בוקסים כשהוא על הרצפה! הייתי בשוק בהתחלה ואחר כך צעקתי לנינה די, די". "היו מספר עובדים שניצלו את החדר המרופד כדי להרביץ באכזריות לחולים", מספר עובד נוסף במוסד. "הם ידעו שאין במקום מצלמות שיתעדו את מעשיהם, ולא האמינו שמישהו יתלונן נגדם או יפליל אותם מתישהו".

אלא שבסופו של דבר אנשי הצוות הופללו. זה קרה לפני כשנתיים. לפני חודש וחצי, אחרי תקופה של כשנה וחצי שבה התעללו במטופלים – יריקות, אגרופים, בעיטות, חבלות, מניעת אוכל ואי הקפדה על פרטיות במקלחות – ואחרי חודשים ארוכים של השתקה והתעלמות, הורשעה ארבעה עובדים ותיקים במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ועל כולם נגזרו עונשי מאסר בפועל.

על האחות נינה שנקבסקי נגזרו שישה חודשי מאסר, על האח אנטוניו אפונסו שנת מאסר, על העובד אברהם לוסקי גם כן שנת מאסר, ועל העובד יוסי וקנין תשעה חודשי מאסר. הנאשמים הגישו ערעור על גזר הדין החמור לטענתם, לבית המשפט העליון. הוגש גם עיכוב ביצוע לתחילת המאסר עד לשמיעת הערעור ומתן החלטה בהם. הפרקליטות החליטה שלא לערער על גזר הדין, הם הושעו מעבודתם ובכוונת משרד הבריאות לפטרם. יצויין, כי בהסדר הטיעון נמחק סעיף האישום בגין התעללות והנאשמים הורשעו בעבירות של תקיפה.

"החולים פחדו פחד מוות מארבעת האנשים האלה", סיפר עובד ותיק. "הם רעדו בכל פעם שאחד מהם התקרב, לא העזו לפתוח את הפה. קיבלו מכות ושתקו. היו גם מקרים שהחולים קיבלו מעט אוכל ורבו ביניהם כדי שיהיה להם מה לאכול – גנבו אחד מהשני חתיכות עוף ותפוחי אדמה כדי לשרוד. זה מראות מזעזעים שרודפים אותי כל הזמן".

מחלקה 15 א'. פה מאושפזים החולים התלותיים ביותר, שצריכים שיקלחו אותם ויחליפו להם חיתולים
מחלקה 15 א'. פה מאושפזים החולים התלותיים ביותר, שצריכים שיקלחו אותם ויחליפו להם חיתולים

"תבין", גילה משה (שם בדוי), עובד במרכז, "זו המחלקה הכי קשה בבית החולים – חולים במצב הכי קשה, חסרי ישע. הם לא מסוגלים לעשות שום דבר, גם לא להתלבש לבד. הם בטח לא אלימים. היו כאלה שאכלו את הצואה שלהם כי לא היה להם אוכל לאכול ולא החליפו להם את הבגדים והטיטולים. זה היה מזעזע. ראיתי דברים נוראיים. אלימות קשה של הצוות כלפי החוסים האומללים, סתם ככה, בלי שום סיבה. נתנו להם אוכל בצמצום, ללא סיבה, בעוד שהצוות אכל מנות גדולות. כשהערתי להם שזה לא בסדר, הם סימנו אותי כעובד בעייתי והעבירו אותי למחלקה אחרת. זו הייתה השיטה. רדפו את כל מי שהעז לחשוף את האלימות".

אז איך קרה שבמשך שנה וחצי חוסים רבים עברו התעללות כה אכזרית, בסגנון הסרט "קן הקוקייה", והיא נשמרה בסוד? איך קרה שעובדים שהעזו לחשוף את המקרים הקשים נרדפו בעצמם ונאלצו לפרוש או לעבור למחלקות אחרות? ומדוע משרד הבריאות לא הקים עד היום ועדת חקירה או בדיקה לבירור כל השאלות הללו, כמו גם לצורך בירור מידת אחריותם של מנהלי המוסד ודרגיו הגבוהים? כולן שאלות טובות; לחלקן – לצערנו – אין כרגע תשובות. ספק גם אם יהיו.

המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. "הם ידעו שאין במקום מצלמות, ולא האמינו שמישהו יתלונן" | צילום: דיאגו מיטלברג
המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע. "הם ידעו שאין במקום מצלמות, ולא האמינו שמישהו יתלונן" | צילום: דיאגו מיטלברג

"הטיח את ראש המטופלת בדלת המשוריינת"

המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע נוסד ב-1978. יש בו כ-300 מיטות והוא אמור לתת מענה לאוכלוסייה של כמיליון בני אדם, מאשקלון ועד לאילת. בשנים האחרונות התרחשו מספר פרשות מוזרות במוסד שגרמו לאי שקט סביבו: עובדת ניקיון שגנבה מבחנה מלאה בשתן של חולה כדי להשתמש בו לביצוע טקס שחוּר לבנה הנרקומן – ואולצה לפרוש בשל כך; עובדת תחזוקה שביצעה מעשים מגונים בכמה מטופלים – הוגש נגדה כתב אישום והיא הורשעה, אך המשיכה לעבוד כרגיל בבית החולים; ועובד בכיר לשעבר, הממונה על הדרכת האחיות, שהורשע בבית הדין המשמעתי של נציבות שירות המדינה בהטרדה מינית של אחות ותיקה במרכז, אחרי שניסה לגעת לה בחזה, לנשק אותה ועוד כל מיני.

המקרים הללו לא קשורים אמנם אחד לשני, ובטח לא לפרשה החמורה באמת שהתרחשה בשנה וחצי האחרונות במוסד, אולם הם מעידים על תרבות של טיוח והשתקה שהתקיימה במוסד זה שנים. ואולם, כל המקרים הללו היו רק הפתיח לפרשה הקשה ביותר שהתחוללה במוסד באותן שנים.

במחלקה 15 א' מטופלים כ-15 חולים, התלותיים ביותר במוסד, הסובלים ממחלות נפש קשות ביותר וזקוקים לסיוע 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. הם צריכים שיקלחו אותם, יחליפו להם חיתולים, יגלחו אותם, ילבישו אותם ויסייעו להם לצחצח שיניים. התלות שלהם באנשי הצוות היא לפיכך מוחלטת – ומידת האחריות של הצוות, בהתאם. "חצי שנה אחרי שהתחלתי לעבוד במחלקה התחלתי לראות אנשי צוות שנותנים לחולים סטירה פה, אגרוף פה", העידה ש', מטפלת במחלקה ואחת הדמויות שהובילו לחשיפת הפרשה, שעדותה כאן מובאת בקיצורים והתאמות נדרשות. "כאשר קילחתי אותם ראיתי על גופם סימנים כחולים. פניתי לצוות הוותיק ושאלתי לפשר העניין, וכל פעם [הם] טענו שהאלימות הייתה מצד איש צוות מסוים. פעם אחת זה ההוא, פעם אחת זו ההיא, וכו'".

מחלקה 15 א'. "בכל משמרת הייתה אלימות כלפי החוסים, וזה היה קורה בכל מקום במחלקה"
מחלקה 15 א'. "בכל משמרת הייתה אלימות כלפי החוסים, וזה היה קורה בכל מקום במחלקה"

אילו מקרים ראית בעצמך בעיניים?

ש': "כואב לי להגיד את מה שאני הולכת לומר ואני אפילו מתביישת, אבל בכל משמרת הייתה אלימות כלפי החוסים שראיתי בעצמי. זה יכול להיות סטירה, אגרוף, בעיטה, וזה היה קורה בכל מקום במחלקה – בחדר אוכל, בתחנת האחות, בזמן המקלחות".

כך למשל סיפרה ש' כיצד ראתה את אברהם לוסקי, אחד המורשעים בפרשה, מכה חולה במקלחת. "יום אחד עבדנו יחד, הוא קילח חולה בשם ד', הלכתי להביא מגבת ופיג'מה מהמחסן וכשחזרתי, ראיתי שהוא מרביץ לו… מכות, בעיטות, עם הידיים, בוקסים. צעקתי לו שיפסיק ואז הוא אמר לי: 'תצאי אל תתערבי, אני יודע מה אני עושה'".

על האחות נינה שקנבסקי אמרה ש', שלאחר שאחד החולים ניסה לקחת ממנה סיגריה, "היו בעיטות, אגרופים – עמדתי עם פה פעור. לא האמנתי שאישה יכולה להגיע לרמות כאלה של אלימות". במקרה אחר, מספרת ש', "מטופלת בשם ע' נכנסה לתחנת האחות, ואנטוניו [אפונסו, אחד המורשעים בפרשה] החזיק אותה בעורף, הוציא אותה החוצה, החזיק אותה בשיער והטיח את ראשה מספר פעמים בדלת משוריינת, וזאת לא הפעם הראשונה שעשה את זה". פעם נוספת הייתה כש"אנטוניו הדביק ל-ע' [מטופלת] את הראש לתוך הזכוכית כמה פעמים", כפי שהעידה ח', עובדת אחרת במוסד.

"סטירות זה לא 'הפעלת כוח סביר'"

מעבר לאלימות השיטתית, היה גם היחס המשפיל לחוסים. "אתה מכיר את השלטים במגרשי הכדורגל, 'ברוכים הבאים לגיהינום'? זה המקום – גיהנום, אין מילה אחרת", אומר עובד לשעבר.

"הצוות זלזל בחייהם של המטופלים. הם התנהגו אליהם כמו לעדר של כבשים. לוקחים אותם בבוקר לאותה מקלחת, עשרה גברים ונשים עירומים ועירומות, ומקלחים אותם ביחד. לפעמים גם נתנו להם לחכות שם דקות ארוכות. זה הזכיר לי מראות מהשואה. מטיחים את ראשיהם בקירות, יורקים עליהם. הם גרמו לאותם מטופלים לאבד צלם אנוש. הם התנהגו אליהם כמו לחיות. התביישתי בעצמי שאני עובד במקום כזה".

ר', אותו עובד שהחליט לבסוף להתלונן על הנעשה במחלקה, העיד גם הוא במהלך החקירה והמשפט על שורת אירועים אלימים. אלימות שרירותית, חסרת פשר. בין היתר סיפר על מקרה שבו "אבי [אברהם לוסקי] קיבל טלפון מהבית, או משהו כזה, וזה עצבן אותו. בדיוק היה לידו מטופל בשם ד' ואז אבי נתן לו סטירה". במקרה אחר, סיפר, אנטוניו אפונסו "נתן למטופל סטירה ללא כל סיבה והוא עף כמה צעדים אחורה".

ר' המשיך וסיפר על אירועים שבהם עובדים היכו חולים בישבן, בפנים ובשאר אזורים רגישים, ולסיכום העיד שהאלימות הייתה עניין "כמעט יומיומי", במיוחד במשמרות הערב והלילה. במקרים רבים, אמר, העצבים של הצוות יצאו על העובדה שהחוסים חסרי הישע נאלצו לעשות את צרכיהם בטיטול. "אם היו מצלמות בבית החולים והאירועים היו מתועדים", סיכם, "מצבם של הנאשמים היה אחר". התובעת שאלה את ר' האם השימוש בכוח לא היה בגבול הסביר. ר' השיב: "בבית החולים יש מעין השתלמויות על טכניקות ריסון מטופלים. אני אישית עברתי כזו. אני לא יודע אם הנאשמים עשו זאת. מלמדים אותנו מה מותר ומה אסור. סטירות זה לא כוח סביר".

"לא קיבלתי גיבוי מההנהלה, להפך"

העדויות של העובדים לשעבר במוסד חושפות לא רק את האלימות הקשה וההשפלות, אלא גם את קשייהם של החושפים. "אני מצטערת לומר את זה, אבל שתקתי כמו כולם כשראיתי את מעשי האלימות", אמרה ש' לא פעם במהלך עדותה. כשנשאלה מדוע לא עירבה את הגורמים המוסמכים, ענתה: "שתקתי, כי כולם שתקו. פחדתי שלא יאמינו לי". אחר כך התעשתה. בשלב הראשון, שנמשך כחצי שנה, היא ניסתה לשכנע את העובדים המעורבים לחדול ממעשיהם, אלא שהם התעלמו ממנה: "אף אחד מאנשי הצוות לא היה מוכן ללכת איתי בעניין הזה". בהמשך, אחרי שבועיים ללא שינה, החליטה לאזור אומץ, פנתה לאחראית מחלקה וחשפה בפניה בבכי את האלימות הקשה של הצוות כלפי החולים; בהזדמנות הזאת גם ביקשה לעזוב למחלקה אחרת.

אלא שכאן ש' נתקלה בחוסר הנכונות, בלשון המעטה, של המוסד לתקן את ליקוייו. הדיווח לאחראית לא הוביל לשום מקום. גם בהמשך, כשפנתה ש' למנהל בית החולים, פרופ' זאב קפלן, וביקשה ממנו הגנה בעקבות כוונתה ללכת להעיד במשטרה – כלומר התחייבות שלא תפוטר – הוא לא היה מוכן להתחייב על כך ואף הזהיר אותה שהיא עלולה להיעצר בגין אי דיווח על מעשי אלימות. "איבדתי הרבה מעצמי, הרבה משמחת החיים", סיפרה ש' על השפעת הפרשה עליה, "אני ממשיכה לעבוד בבית חולים, [אבל] רוב הצוות לא קיבל בשמחה את מה שעשיתי. לא קיבלתי גיבוי מההנהלה. להיפך, הם רק הקשו עלי. באף מחלקה לא רצו לקבל אותי. עדיין הרבה אנשים לא מדברים איתי בבית החולים".

ש' עוד הייתה בת מזל יחסית. בשני מקרים אחרים, כפי שחשף ר' בעדותו, עובדים במחלקה שדיווחו על מעשי האלימות סיימו שם את דרכם. "אחרי שראיתי שאנשי צוות מכים מטופלים", העיד, "פניתי לאנשי הצוות אחרים במחלקה ושאלתי אותם האם העניין הזה מקובל כאן. הם אמרו לי שהיו לפנָי שני עובדים, האחד בשם יעקב סיבוני והשנייה בשם ענת, שדיווחו על מעשי אלימות, ושעכשיו הם כבר לא עובדים במקום… בהתחלה שתקתי גם, אבל כשראיתי שהאלימות מוגזמת, פניתי לאנשי הצוות האחרים לברר את העניין". האנשים שר' התייעץ איתם אימתו את הדברים, והוא מצא עצמו מוותר, לפחות זמנית: "דאגתי לפרנסה שלי וחששתי לאבד אותה. הייתי חדש במערכת, בורג קטן, מי יאמין לי?"

בשיחה השבוע עם סיבוני, שעבד במוסד כ-20 שנה, הוא אישר את הדברים. "מהרגע שחשפתי את מעשי האלימות אולצתי לעזוב את המחלקה ואת בית החולים. רדפו אותי, כך פעלה השיטה. בכירים בבית החולים ידעו ושתקו – וזה הדבר הכי חמור". אגב, בעדות של אחות במוסד, נטען שאחת העובדות הבכירות במוסד אכן ידעה מספר חודשים לפני פיצוץ הפרשה על האלימות במחלקה אבל בחרה להעלים עין. "ח' אמרה לי ולכל הצוות שהיא לא רוצה לדווח על האלימות שהיא ראתה בגלל שאין לה עוד קביעות בעבודה והיא חוששת", העידה האחות.

"הסדר מקל כי אפשר הנפגעים לא יכלו להעיד"

פריצת הדרך בחשיפת הפרשה אירעה לפני שנתיים, כאשר עובדים שהיו עדים לאלימות פנו לקצין הביטחון בבית החולים ולבכיר נוסף במוסד, ושני אלה ייעצו להם להתלונן במשטרת באר שבע. רק בעקבות התלונה במשטרה נעצרו ארבעת אנשי הצוות הוותיקים ונחקרו באזהרה. תחילה הכחישו כל מעורבות וטענו שמדובר בעלילה שנרקמה על ידי עובדים המסוכסכים עמם. בהמשך הוגש נגדם כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בגין עבירות של תקיפה וגרימת חבלה לחסרי ישע.

באחרונה חתמו הארבעה באמצעות עורכי דינם על הסדר טיעון עם פרקליטת מחוז הדרום. בכיר בפרקליטות אמר השבוע שמדובר בהסדר מקל יחסית, בשל הקושי להביא את החולים להעיד בבית המשפט. "במשך תקופה ארוכה עוד התעקשנו שלא לחתום איתם על הסדר טיעון", אומר הבכיר, "אבל הקושי להביא את החולים לבית המשפט ולעמת אותם מול הנאשמים הביא אותנו לבסוף להחלטה שלא לנהל את המשפט עד סופו".

בשולי גזר הדין, השופט אליהו (אלי) ביתן מתח ביקורת קשה על הנהלת בית החולים ומשרד הבריאות שלא טרחו לבדוק את המתרחש במקום וכן, על אווירת ההשתקה ששררה במוסד עצמו. "העובדה שאירועי התקיפה נמשכו על פני כשנה וחצי באין מפריע וכמעט באין מתריע למרות שחלק מאנשי צוות המחלקה ידע על כך – מדאיגה ומעציבה והיא מעוררת תהיות גם על מידת הבקרה והפיקוח של הנהלת בית החולים על הנעשה במחלקות הטיפוליות ועל האווירה המאפשרת מעשים שכאלה ושתיקה שכזו", הדגיש השופט בגזר הדין, והוסיף: "הציפייה היא שהאמונים על הנושא בבית החולים ובמשרד הבריאות ישבו על המדוכה יבחנו את הנושא מכל היבטיו ויעשו את הדרוש למניעת הישנות תופעה חמורה שכזו".

בעקבות חשיפת הפרשה פוטרו כמובן ארבעת העובדים. כעת חלק מבני משפחותיהם שוקלים להגיש תביעה נגד משרד הבריאות ובית החולים. "מה שקרה פה זו שערורייה", אומר אביו של אחד המטופלים שהוכו. "מחדלים שאסור שיתרחשו במקום כזה. הכנסתם לכלא של המעורבים היא שלב ראשון בטיפול בעשבים השוטים ובמיגור התופעה החמורה הזו. השלב השני מבחינתנו הוא שמי שאחראי למחדל הזה ולהתעללות בילד שלנו ובאחרים ישלם על כך". אחד העובדים במוסד מסכים אתו: "צריך להקים ועדת חקירה לבדוק את התנהלות הנהלת בית החולים שלא נקפה אצבע למען החולים".

תגובות

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה לטענות שהועלו בכתבה: "מנהל המרכז לבריאות הנפש בבאר שבע הוא זה שדיווח על המקרה למשטרת ישראל, מיד עם היוודע לו על המקרה, עם הגשת התלונה הושעו העובדים מעבודתם באופן מידי. משרד הבריאות והנהלת בית החולים רואים מקרים אלו בחומרה ופועלים למניעת הישנותם. ביוזמת, מנהל המרכז והנהלת המרכז הוחלט מיד לאחר האירוע ומבלי לחכות למיצוי ההליך המשפטי, על העברת דו"ח מזוהה אחת למספר חודשים של כלל המטפלים והעובדים התומכים במחלקות, בו עליהם לדווח על כל התנהגות בלתי הולמת כלפי המאושפזים אלה נחשפו או שהגיעו לידיעתם במהלך עבודתם. כלל המטפלים והעובדים האחרים בבית החולים עברו ריענון של הנחיות והדגשים הנדרשים לגבי ההתנהגות הנדרשת מול המאושפזים בבית החולים ובמיוחד חסרי הישע, כמו כן הובהר מהו כוח סביר, מתי על המטפלים להפעילו ובאיזו דרך ורק כאשר נדרש. נציין, כי המחלקה הועברה למבנה חדש ומותאם לסוג המטופלים, הבקרה הועמקה בבית החולים באמצעות העברת דו"ח התקופתי על מנת למנוע אירועים דומים בהם יתברר בדיעבד על התנהגות בלתי נאותה של מי מהעובדים ללא ידיעת הממונים עליהם. לציין, כי מירב העובדים בתחום רגיש זה הינם מסורים ומחויבים למטופליהם וזאת תחת מחסור בכוח אדם. המחסור בכוח אדם קיים בכל מערכת הפסיכיאטריה – נושא שכעת מטופל על ידי הנהלת משרד הבריאות".

עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס המייצגים את יוסי וקנין עליו נגזרו תשעה חודשי מאסר בפועל מסרו בתגובה: "מרשנו שהיה עובד מסור בבית החולים  מזה כשמונה שנים ביצע את המעשים שבהם הורשע לאור שחיקה ביכולת להתמודד עם העומס הנפשי לאחר שנות עבודה ארוכות במחלקה הקשה בבית החולים. מרשנו מצטער ומתחרט על המעשים ולטעמנו בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה. אנו סומכים את ידינו על בית המשפט העליון שיקל בעונשו ויאפשר לו לרצות עונש מתאים  יותר למעשיו, שהינו עונש של עבודות שירות".

עו"ד סוזי שלו המייצגת את אנטוניו אפונסו שעליו נגזרה שנת מאסר בפועל, מסרה בתגובה: "מרשי עבד כ-28 שנים בבית החולים במסירות רבה ובתנאים קשים ללא רוטציה או רענון לעבוד במחלקות אחרות. מדובר במחלקה הקשה ביותר בארץ. בהתחשב בכלל הנסיבות שאליהם נקלע אני סבורה שיש להקל בעונשו מאחר והוא לכל היותר הפעיל כוח סביר ולא התכוון לפגוע בחולים. הוא כבר נענש בעובדה ששמו הטוב נפגע ובכך שלא ישוב יותר לעבודתו כשהוא נותר ללא פרנסה. גזר הדין החמיר איתו ולכן הגשנו ערעור לבית המשפט העליון ודרשנו להקל בעונשו".

עו"ד שי ברגר המייצג את נינה שנקבסקי שעליה נגזרו שישה חודשי מאסר מסר בתגובה: "מרשתי הורשעה בשני מעשי תקיפה בלבד. שירות המבחן המליץ לבית המשפט להטיל עליה עונש של עבודות שירות לתועלת הציבור. ערערתי לבית המשפט העליון ליישם את המלצת שירות המבחן או לסירוגין לגזור עליה עונש שיומר לעבודות שירות. לטעמי העונש הוא חמור ולכן אנו מבקשים להקל בגזר הדין שניתן במחוזי".

עו"ד שרון דניאלי המייצג מטעם הסנגוריה הציבורית את אברהם לוסקי עליו נגזרה שנת מאסר בפועל מסר בתגובה: "הגשנו ערעור לבית המשפט העליון על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי. מדובר באדם שעבד במשך שנים ארוכות בבית החולים הפסיכיאטרי ובמהלך שנים אלו טיפל במסירות  במטופלים, בתנאים קשים ביותר. מבלי להקל במעשים בהם הודה והורשע, אנו סבורים שבנסיבות המיוחדות של המקרה, המעשים אינם ברף הגבוה מבחינת חומרתם ולאור נסיבותיו  המיוחדות  של מר לוסקי אנו סבורים שיש מקום להקל בעונשו ומקווים שבית המשפט העליון יעשה כך".

אדרל Addarell

אדרל לעומת ריטלין – מה עדיף להפרעת קשב? / אילן סלומון, רוקח

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-fi

אדרל Addarell
אדרל Addarell

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר על התרופה אדרל (Aderall), ששמה האמיתי הוא אדרול, לילדים שאובחנו כסובלים מהפרעת קשב וריכוז, במקום השימוש בריטלין או קונצרטה. אך האם אדרל בטוחה יותר?

מאת אילן סלומון, רוקח

כרוקח מזה 22 שנה, שבמשך שנים מתבטא באופן גורף כנגד רישום לילדים של חומרים כאלה, המוגדרים בחוק כסמים מסוכנים ומאוחסנים בכספת של בית המרקחת, חשוב לי להבהיר ולחזק נקודות חשובות אלה גם לגבי התרופה אדרל.

אדרל, כמו ריטלין וקונצרטה, משתייכת למשפחה כימית הנקראת אמפטמינים. למעשה אדרל הוא החומר שעל שמו נקראת כל הקבוצה: זהו האמפטמין בעצמו.

על פי הכתוב על האריזה נראה כי יש באדרל כמה מרכיבים, אולם השמות הארוכים של מרכיבים אלה הינם כולם מבנים שונים של אותו החומר: אמפטמין.

הדבר הכי חשוב שהורים חייבים לדעת אודות אדרל

הדבר הכי חשוב שהורים חייבים לדעת על אדרל (אמפטמין) הוא שאם נוסיף לו קבוצה כימית קטנה (שנקראת מתיל) נקבל סם רחוב ממכר ואסור: מתיל אמפטמין או בקיצור: מתאמפטמין; או בשפת הרחוב: קריסטל. בדיוק כפי שקריסטל ממכר כך גם אדרל הוא חומר בעל פוטנציאל רציני לגרום לתלות חמורה. זה רשום בפירוש גם בעלון התרופה. הדבר השני שחשוב לדעת הוא שאדרל נמצא אחראי לעשרות מקרי מוות בארה"ב ובקנדה.

אדרל וסמי פיצוציות

מהם בעצם אדרל, ריטלין, קונצרטה והאמפטמינים בכלל? זוהי אותה משפחה של חומרים שנפוצים כיום תחת הכינוי סמי פיצוציות. אלה חומרים שממריצים את המוח (סמים ממריצים), יכולים לגרום לתחושה של היי, או פוקוס, אבל כאשר מפסיקים אותם, הם גורמים לדיכאון, עצבנות, אגרסיביות, כעסים, מחשבות שווא ולעיתים ממש להתפרצות של פסיכוזה. המשטרה לא מצליחה מזה שנים לעצור את הייצור והמכירה של חומרים אלה, כיון שהם מיוצרים במעבדות ביתיות. המדינה מנסה להכניס את החומרים לרשימת הסמים האסורים, אולם היצרנים עושים להם מייד שינוי כימי קטן, הופכים אותם לנגזרת חדשה של אמפטמין, שאינה מצויה עדיין ברשימה האסורה ומוציאים אותם לשוק תחת שם אחר.

חברות התרופות פועלות בדרך הפוכה: הן מייצרות אמפטאמין חדש, מקבלות היתר לשווק אותו באופן חוקי למרות תופעות הלוואי הידועות והסיכונים הכבדים, ואז יש להן פטנט שלא רק מאפשר להן להרוויח הון ממכירות הסם הזה, אלא שלחברות אחרות אף אסור להפר את הפטנט במשך כמה שנים ולייצר את אותו החומר. באופן זה נותר לחברת התרופות די זמן על מנת להכשיר רופאים ואנשי מקצוע לרשום את החומר הזה לילדים על סמך השפעותיו בטווח הקצר, תוך התעלמות ברורה מהשפעותיו השליליות בטווח הארוך.

אדרל: השפעה בטווח הקצר, נזקים בלתי הפיכים בטווח הארוך

בתוך תקופה קצרה הגוף מתרגל לאדרל, ויש צורך להגדיל את המינון כדי להשיג השפעה וכדי להימנע מאפקט הריבאונד הדרמטי שמתרחש כאשר ריכוז התרופה בדם יורד אחר הצהריים מתחת לסף מסוים. זה השלב שבו אדרל גורם להתנהגות או לדיבור בלתי נשלטים, אגרסיביות או התכנסות שקטה פנימה בדיוק כפי שגורמים ריטלין וקונצרטה. אדרל גורם לדיכוי קשה בתיאבון שגורם לחוסרים תזונתיים שיוצרים תופעות לוואי בולטות נוספות כגון טיקים, מצבי רוח, עצבנות וחוסר שינה או מחמירים את תופעות הלוואי של האדרל אף יותר. ההשפעה בטווח הקצר אינה יותר מאשליה זמנית, שכן התועלת שלה קצרת טווח, והבעיות הנלוות רק הולכות ומעצימות. חלק מהנזקים של אדרל הינם בלתי הפיכים, והשפעתו החיובית בטווח הארוך מוטלת בספק, שכן כאשר הילד נמצא תחת השפעה של סמים מעוררים ישנה אשליה שיכולותיו התגברו. זוהי טעות, שכן אדרל איננו מרפא את המוח (שמלכתחילה לא הוכח כי הוא אכן חולה) אלא דווקא מנוון אותו, בכך שהוא עושה את העבודה במקומו, ולכן קשה מאד להפסיק ליטול אותו.

אדרל גורם תלות קשה אף יותר מאשר ריטלין וקונצרטה

הפסקת התרופה לאחר מספר שבועות בלבד כבר עלולה לגרום לרגרסיה, הידרדרות דרמטית ביכולת, בתפקוד ובמצב הרוח, רגישות יתר, עצבנות ואף דיכאון. התלות שמפתחים מהשימוש באדרל חמורה אף יותר מזו הנגרמת מריטלין וקונצרטה, והיא אכן דומה לתלות שגורמים סמי המסיבות וסמי הפיצוציות ואף גרועה ממנה. משפחת האמפטמינים ידועה גם בזכות סמים נוספים גורמי תלות הנמנים עמה ביניהם קוקאין ואקסטזי.

ההמלצה המקצועית שלי

ההמלצה המקצועית שלי למשרד הבריאות והחינוך היא לאסור לחלוטין את השימוש באמפטמינים מעוררים כדוגמת אדרל, ריטלין וקונצרטה מתחת לגיל 18. זוהי לגליזציה חמורה של סמים שמתחילה עוד בגילאי הגן. סמים מעוררים בבתי הספר שלנו עושים בדיוק את ההיפך ממה שהם מבטיחים, כי לא רק שהם לא משפרים את ההישגים הלימודיים, הם גורמים לבעיות משמעת, לאלימות ולהתרחבות חסרת ההיגיון של מסגרות החינוך המיוחד בהן צומח באשמתנו דור אשר פשע, אלימות וסמים הם עובדות חיים עבורו.
בינתיים, כל אזרח צריך להסתכל לעובדות בעיניים ולפעול בהתאם.

השופט עופר גרוסקופף

השופט עופר גרוסקופף: חברת התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון שפיצתה בארה"ב מטופלים בריספרדל 2.2 מיליארד דולר בגלל תופעות הלוואי (סכרת), לא תפצה את המטופלים הישראלים ת"צ 1685-07-12

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-fb

פסק דין זה נכתב ע"י שופט המעיד על עצמו כבוגר הרוורד, לא פחות ולא יותר. מדובר בתביעה ייצוגית בשם כל מי שכפו עליו להשתמש בתרופת הריספרדל, נגד יצרנית התרופה ג'ונסון אנד ג'ונסון ופיתח תופעות לוואי כמו סכרת. התביעה היא בגין הפצת התרופה לציבור למרות שהיא מסוכנת וגורמת סכרת ושאר תופעות לוואי. תביעות דומות בארה"ב הסתיימו בפיצויים של 2.2 מיליארד דולר (6 וחצי מיליארד שקלים) לצרכנים האמריקאים. התביעה בשם ה"לקוחות" הישראלים הגיעה אל השופט עופר גרוסקופף (בוגר הארוורד אמרנו?), והחלטתו היא שהתביעה תימחק כי לחברות התרופות מותר לעשות ניסויים בבני אדם בלי לפצות, כל עוד מדובר בישראלים.

במילים אחרות, אומר גרוסקופף: חברות תרופות יכולות לגרום נזקים בריאותיים ככל המתאווה על נפשם, כי ישראל היא מדינת המערב הפרוע, שבה בתי המשפט מגנים על בעלי ההון ותאגידי הענק, והאזרח? שימות מסכרת. אז מה אם בארה"ב הלקוחות קיבלו פיצויים. בישראל, לאזרחים לא מגיע.

בישראל החברה קוראת לעצמה ג'יי סי הלת' קר בע"מ והיא נמצאת בשפיים.

השופט עופר גרוסקופף
השופט עופר גרוסקופף

עו"ד יוסי נקר, כתב על זוועות הריספרדל בניוז 1:

התופעה הנרחבת של מתן כדורים פסיכיאטריים לקטינים חסרי ישע בפנימיות של משרד הרווחה לא מצליחה להביא עיתונאים להתעניין בתופעה. בעבודתי, כעורך דין המייצג משפחות שילדיהן הושמו בפנימיות בין בהסכמה ובין בצווי בית משפט (יותר ילדים מושמים בפנימיות בהסכמת הוריהם לאחר מערכת לחצים אדירה של פקידי הסעד), נתקלתי לא אחת בהמלצות של המערכת הפנימייתית (פסיכיאטרים העובדים בשירות פנימיות) ליתן לקטינים חוסים תרופות פסיכיאטריות. כפי שהסתבר לי מעבודתי, במקרים רבים מקבל הקטין החוסה את התרופה הפסיכיאטרית אף ללא הסכמת ההורה וללא ידיעתו. לא אחת קורה שפנימיות ומרכזי חירום לקטינים מודיעים לפקידי סעד כי ללא מתן תרופה פסיכיאטרית לא יסכימו להחזיק את הקטין בין כותלי הפנימייה.

רק לעיתים רחוקות מעז הורה לקטין בפנימייה לסרב למתן תרופה פסיכיאטרית. במקרים אלו פונה פקידת הסעד בשם הפנימייה לבית המשפט לנוער בבקשה למתן צו לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה) שיחייב את מתן התרופה הפסיכיאטרית נגד רצון ההורה. הורה המתנגד למתן תרופות לילדו ייכשל בבית המשפט לנוער אם לא יוכל להציג חוות דעת נגדית שעלותה רבה מאוד. ללא חוות דעת נגדית יאמץ בית המשפט לנוער את חוות הדעת של גורמי הרווחה כחותמת גומי.

ריספרדל – לחולים פסיכיאטריים קשים

התופעה הנרחבת של מתן תרופות פסיכיאטריות לילדים בפנימיות לא הצליחה לעורר סערה תקשורתית כפי שהצליח עיתון ידיעות אחרונות עם סוגיית האח הגדול. יחד עם גופי התקשורת המסונפים לו כמו ynet, גרם העיתון להבלטת הסוגייה ולהעלאתה לסדר היום.

כך למשל, ד"ר איתי גל הכותב במדור הבריאות של ynet, פרסם ביום 8.3.12 מאמר שכותרתו "סערת 'האח הגדול': סכנת מוות בתרופות פסיכיאטריות". במאמרו מתייחס ד"ר גל לסכנות שבתרופה ריספרדל שניתנה לעו"ד סער שיינפיין על-ידי ד"ר אילן רבינוביץ'. וכך כותב ד"ר איתי גל: "התרופה ריספרדל ניתנת לרוב לחולים פסיכיאטריים קשים, רובם סובלים מסכיזופרניה והפרעות פסיכוטיות המתבטאות בניתוק מהסביבה והזיות בשמיעה ובראייה. התרופה אינה מרפאת את החולה, אך מקלה את תסמיני הסכיזופרניה, הידועה כאחת המחלות הפסיכיאטריות הקשות הידועות. אלא שהתרופה גורמת גם לשורה ארוכה של תופעות לוואי קשות, הכוללות עליית חום, נוקשות, רעד, אי-שקט ועיוות שרירים. גם שנים לאחר הפסקת הטיפול בתרופה ריספרדל עלולים להופיע עיוותי שרירים חמורים בצוואר, עד כדי סכנת חנק ומוות".

צחוק הגורל הוא שבדיוק שכאשר קראתי את כתבתו של ד"ר גל הונחה בפניי חוות דעת של פסיכיאטרית מומחית לילדים ונוער, ד"ר דפנה אדר, המשמשת כפסיכיאטרית של פנימייה בה נמצא קטין שאת הוריו אני מייצג. הפסיכיאטרית הנכבדה המליצה כי הקטין ייטול ריספרדל, אותה תרופה שעומדת במרכז הסערה הציבורית, וזאת, כך כתוב בחוות הדעת, "להקלה על התנודתיות במצבי רוחו למניעת אירועים פסיכוטיים ולשיפור מיומנויותיו החברתיות בחיי השגרה (ע"י איזון מצבי רוחו ועיצוב מסוים של התנהגותו)".

בעודי זוכר את דבריו הטריים של ד"ר גל, לפיהם התרופה ריספרדל ניתנת לחולים פסיכיאטריים קשים הסובלים מסכיזופרניה ומהפרעות פסיכוטיות, הלכתי וחיפשתי בחוות דעתה של הפסיכיאטרית הנכבדה את הסיבות שלדעתה יש לתת ריספרדל לקטין. וכך כתבה הפסיכיאטרית הנכבדה:

"בבדיקה פסיכיאטרית ראשונית אומנם נשללה עדות לפסיכופתולוגיה מאג'ורית (דיכאון קליני/מצב פסיכוטי/תהליך נפש זחלני) אולם בלטו בו ליקויים בקשרים חברתיים הדדיים שהתבטאו בעיקר בהיעדר אמפטיה רגשית, פגימה איכותית בתקשורת, בגמישות דלה בהבעה מילולית ובאיזון ירוד של התנהגותו החברתית, הרגשית והתקשורתית. כמובן עם הזמן ניכרת בו התנהלותו הסכיזואידית ולא ניתן לשלול גלישות פסיכוטיות (קצרות וממושכות לסירוגין) המוכחשות על ידו בדיעבד.

כיום קיימת אבחנה מבדלת משמעותית למצבו – הפרעה סכיזוטיפאלית/פרודרומה ממושכת של תהליך זחלני/תגובתיות נפשית – רגשית לאירועי חייו עד כה – שתתבהר עם הזמן, ככל שיתווסף מידע כשהנער מצוי במעקב רציף בכל מישורי חייו… גם אם כרגע מצבו הרגשי-נפשי של הנער תקין, והשפעתה המאזנת של הפנימייה ניכרת היטב במהלך התפתחותו העכשווית, לא ניתן לצפות התנהלותו העתידית, על-פי התרשמותי הקלינית יש לנצל תקופת שהייתו בפנימייה טיפולית חינוכית/פוסט אשפוזית לא רק לחיזוק משאביו האישיים בהווה, אלא גם להיערכות טיפולית לקראת עתידו. אומנם ייתכן כי לא יזדקק לטיפול תרופתי, במידה ויתאזן באופן מקסימאלי בתנאי המחיה הקיימים, אולם במידה ואכן יסלים בהתנהלותו, או יפגין גלישות פסיכוטיות חוזרות יהיה חייב בטיפול אנטי פסיכוטי מותאם".
מחוות הדעת של ד"ר אדר עולה כי מצבו הרגשי-נפשי של הנער תקין ("גם אם כרגע מצבו הרגשי-נפשי של הנער תקין, והשפעתה המאזנת של הפנימייה ניכרת היטב במהלך התפתחותו העכשווית") וכי ייתכן כי בעתיד לא ייזקק לטיפול תרופתי. הסיבה היחידה למתן התרופה לקטין אליבא דחוות הדעת של ד"ר אדר היא להקל על התנודתיות במצבי רוחו למניעת אירועים פסיכוטיים ולשיפור מיומנויותיו החברתיות בחיי השגרה (על-ידי איזון מצבי רוחו ועיצוב מסוים של התנהגותו).

בתמונה: שרון לוי, מי שהיה מנכ"ל ג'ונסון אנד ג'ונסון ישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה, והוא שייבא את הריספרדל לישראל וסימם עשרות אלפי בני אדם בעל כורחם, באחת התרופות המחרידות ביותר שיש.

פסק דין דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית שופט עופר גרוסקו ת"צ 1685-07-12 פלונית ואח' נגד ג'ונסון אנד ג'ונסון ואח', קובץ pdf

אילת שקד

המחאה מול משרדה של השרה איילת שקד והטענה לאשפוז כפוי. עו"ד ענבל בר און מומחית בייצוג ועדות פסיכיאטריות הביאה לשחרורה של הלקוחה מאשפוז כפוי / נופר רומי ynet

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-f6

תושבת אזור ירושלים מחתה מול משרד המשפטים בדרישה להיפגש עם השרה. אבל עובדת סוציאלית שנשלחה אליה זמן קצר לפני הפגישה הפנתה אותה לפסיכיאטר והוא הורה לאשפז אותה בכפייה. משרד המשפטים: אין לנו חלק באשפוזה

נופר רומי, http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4841489,00.html

המחאה מול משרדה של אילת שקד

תושבת אחד היישובים באזור ירושלים טוענת כי מחאתה מול לשכת שרת המשפטים איילת שקד הובילה לאשפוזה הכפוי בבית חולים לחולי נפש, ללא הצדקה.

לפניי כשבועיים התייצבה ג' סמוך למשרד המשפטים והודיעה כי היא מקימה משמרת מחאה ונשארת שם עד ששרת המשפטים איילת שקד תקבל אותה ותשמע את טענותיה. ארבעה ימים היא נשארה במקום עד שהשרה הסכימה לשוחח איתה. בפגישה קצרה של כמה דקות היא סיפרה לשקד על בעיות שעימן היא מתמודדת בזירה המשפטית. אלא שזמן קצר לפני הפגישה, לטענת ג', נשלחה אליה עובדת סוציאלית, שהפנתה את המקרה לפסיכיאטר, שקבע כי יש לאשפז אותה בצורה כפויה בבית החולים איתנים.

במכתב ששלחה העובדת הסוציאלית לפסיכיאטר המחוזי, שהגיע לידי "ידיעות ירושלים", היא כותבת: "על פי דיווח שנמסר לי מעובדת משרד המשפטים, בימים האחרונים החליטה ג' כי היא עוברת לשהות בכניסה למשרד". העובדת הסוציאלית סיכמה את המכתב בבקשה: "אני מבקשת את התערבותכם המיידית".

זמן קצר לאחר ביקורה של העובדת הסוציאלית נלקחה ג' לבדיקת פסיכיאטר, שקבע כי היא נמצאת ב"מצב פסיכוטי עם מערכת פרנואידית מאורגנת" ובשל כך היא מתנהגת באופן חסר שיפוט. הוא הוציא לה צו אשפוז כפוי לא דחוף וביקש שתתייצב לביצוע הצו מספר ימים לאחר מכן.

כששבה לביתה החליטה ג' להיעלם. היא מספרת כי הסתתרה מספר ימים בבית חברתה, עד שמשטרת ישראל עודכנה בהיעלמות והפיצה הודעת נעדר עם תמונתה וביקשה את עזרת הציבור. בנה של החברה ראה בפייסבוק כי היא נעדרת והודיע לרשויות. לאחר מספר ימים באשפוז כפוי באיתנים היא שוחררה לאחר ועדה פסיכיאטרית מחוזית שקבעה כי היא אינה נמצאת במצב פסיכוטי פעיל.

"האשפוז של ג' היה בלתי חוקי מראשיתו ועד סופו", טוענת עו"ד ענבל בראון, מומחית בייצוג בוועדות פסיכיאטריות שמייצגת את ג'. לדבריה, כדי להצדיק את אשפוזה הכפוי נכתבו שיקולים שונים שלטענתה אינם נכונים, ובהם מסוכנותה כלפי עצמה.

משרד המשפטים: "לאורך שהותה של ג' במשמרת המחאה, נהגו בה עובדי המשרד באדיבות וברגישות. בין היתר, נפגשו עמה מנכ"לית המשרד ושרת המשפטים ושמעו את טענותיה. לאחר מספר ימים בהם שהתה בסביבת המשרד, ובשל החשש לשלומה, הוזמנה למשרד המשפטים עובדת סוציאלית מאזור מגוריה. בזאת הסתיימה מעורבות המשרד בעניינה. מיותר לציין כי כל טענה על כך שלמשרד המשפטים או למי מעובדיו היה חלק באשפוזה היא מופרכת. בוודאי שאין למי מאלה כל סמכות לאשר או למנוע טיפול כזה. בכל הקשור לתיקה הרפואי, הרי שמדובר בחומר חסוי שלא הועבר לעיוננו".

משרד הבריאות: "מפאת החיסיון הרפואי לא נוכל להתייחס למקרה הפרטני. באופן עקרוני, הוראת בדיקה דחופה היא מצב רפואי המחייב בדיקה ובירור מידי. מכיוון ומדובר בהליך בכפייה, נעשות כל הפעולות על מנת להבטיח כי האדם שנלקח לבדיקה הוא אכן האדם הרלוונטי. במקרים בהם מדובר בהוראת בדיקה של אדם שלא ניתן לזהותו באופן ברור מועברים לצוות מבצעי ההוראה פרטי איש קשר שיכול לסייע בזיהוי הנבדק, וזאת בכדי למנוע טעויות ובדיקתו של אדם אחר".

ענבל בר-און1

עו"ד ענבל בר-און מתמחה בפסיכיאטריה הביאה לשחרורה של ג'ואל בן סימון מאישפוז כפוי בבית החולים הפסיכיאטרי איתנים

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-eE

עו"ד ענבל בר-און הביאה לשחרורה של ג'ואל בן סימון מאישפוז כפוי.

ג'ואל בן סימון. מחתה מול משרד המשפטים ברח' צלאח א-דין ירושלים במשך 4 ימים ואושפזה בכפייה
ג'ואל בן סימון. מחתה מול משרד המשפטים ברח' צלאח א-דין ירושלים במשך 4 ימים ואושפזה בכפייה

"התמזל מזלה, והיו לה שלושה עורכי דין ועוד המון עדי אופי עם רצון טוב. התרשמתי לרעה מהוועדה הפסיכיאטרית. כדי להצדיק אישפוז כפוי, צריך שהאישה תוגדר כחולת נפש מבחינה משפטית.

חברי הוועדה ניסו למשוך את ג'ואל בלשון. ביקשו ממנה לומר דברי פתיחה, שאלו אותה שאלות. היא ענתה יפה ברוגע, בקוהרנטיות ובהיגיון. זה קצת כמו הפרקליטות, שיש לה מוטיבציה להרשיע. כלומר, זה נראה כאילו היתה להם מוטיבציה למשוך אותה בלשון, ולהוציא ממנה אמירה פרנואידית, אמירה שתישמע רע. ג'ואל עמדה בזה בקור רוח מדהים. היא לא נתנה להם למשוך אותה בלשון לשווא.

עו"ד ענבל בר-און. שחררה את ג'ואל בן-סימון מאשפוז פסיכיאטרי כפוי
עו"ד ענבל בר-און. שחררה את ג'ואל בן-סימון מאשפוז פסיכיאטרי כפוי

שאלו אותה למשל: 'את יודעת למה את כאן?', איך היא תדע, למה היא כאן, אם היא לא קיבלה את המסמכים. אדם יכול לדעת למה אושפז רק אם קיבל את המסמכים. אנחנו כעורכי דין, אתמול קיבלנו חלק קטן מהמסמכים והיום בבוקר קיבלנו עוד חלק, ובמהלך הוועדה, קיבלנו עוד חלק מהמסמכים. כלומר, את לא יכולה לדעת למה אושפזת בכפייה, אלא אם כן יש לך מסמכים. עכשיו, לשאול אותה "את יודעת למה את כאן?", בשביל שמה שהיא תגיד לכאורה ישמע מטורלל, זה למשוך אותה בלשון בשביל להוציא תשובה שמרגישה, נראית ומתנהגת כמו תשובה שנובעת ממחלת נפש.

זה קצת כמו במקרה שהיה בחור צעיר בשם רגב שרבר נדמה לי, נעצר על לא עוול בכפו, והואשם באונס ילדה, וגם כן עיוותו את המילים שלו. הייתה שאלה: "האם אתה אוהב ילדים?", והוא ענה "אני אוהב ילדים ברמה של אדם מבוגר, להיות כמו אח גדול לילדים, ללמד אותם, לשחק איתם", אבל לקחו את הדברים שלו, הוציאו אותם מהקשרם כאילו הוא אוהב ילדים ברמה הפדופילית. התחושה במקרה של שרבר הייתה מוטיבציה להרשיע.

גם כאן הוועדה, ג'ואל לא אמרה שום דבר שנשמע לא שפוי. היא הייתה קוהרנטית, קרת רוח, מדוייקת הרבה יותר מרוב האנשים שהיו בסיטואציה כזו. חברי הוועדה לא מצאו את מה שהם קיבלו, והם שאלו אותה כל מיני שאלות. היא חשפה חלק מהרקע שלה, עוולות במערכת המשפט, שאנחנו כעורכי דין מכירים את העוולות הללו. צריך רק לפתוח עיתון ולראות את פרשת רונאל פישר, ופרשת הולילנד, וכל שני וחמישי, כל אדם במערכת מואשם בניגוד עניינים ויש עיתונאים שמקדישים את הקריירה שלהם כדי לחקור שחיתות.

אישה שעברה עוול במערכת המשפטית, מצביעה על עוולות במערכת המשפטית שהם קיימות.

לא מזמן שופט במשפט זדורוב, נתגלה שהוא היה מעורב בעבירות מין. אנחנו רואים כל הזמן שחיתות במערכת המשפט. פרשת זדורוב היא דוגמא מובהקת לחוסר תקינות של מערכת המשפט, כל הפרשה של המכון לרפואה משפטית. כלומר, זה ברור שאנו חיים במדינה שהיא על סיפו של מדינת עולם שלישי, ויש כאן המון שחיתות.

אישה שעברה עוול במערכת המשפטית וזה קורה כל הזמן, טוענת שהיא עברה עוול, ומושכים אותה בלשון כדי לטעון שהיא פרנואידית, זה לא תמים. זה כמו המוטיבציה של הפרקליטות להרשיע. כאילו "אנחנו צריכים אותך חולת נפש ומסוכנת, כדי שתהיה לנו עילה לאשפז, ואם לא  תספקי לנו את הסחורה, אנחנו נמשוך אותך בלשון".

עו"ד ענבל בר-און: "אישה שעברה עוול במערכת המשפטית וזה קורה כל הזמן, טוענת שהיא עברה עוול, ומושכים אותה בלשון כדי לטעון שהיא פרנואידית, זה לא תמים"
עו"ד ענבל בר-און: "אישה שעברה עוול במערכת המשפטית וזה קורה כל הזמן, טוענת שהיא עברה עוול, ומושכים אותה בלשון כדי לטעון שהיא פרנואידית, זה לא תמים"

חלק מהמחאה הדמוקרטית זה להקים אוהל, במקרה זה, לא היה אפילו מול ביתו של שר, זה מול משרד המשפטים. חמור מאוד שמחאה במדינה דמוקרטית נתקלת בתגובה באישפוז כפוי.

מה שחמור יותר, שלפי החוק לאשפוז כפוי נדרשת מסוכנות. המסוכנות לא שם, אז הולכים לחפש אותה. מנסים להוציא יש מאין. טענו טענה הזויה שמבססת את המסוכנות שלה: משרד המשפטים נמצא ברח' צלאח א-דין, שזה מזרח ירושלים, והם טענו שכשהיא נמצאת שם, היא מסכנת את עצמה. זו טענה טפשית, כי היא הייתה בתוך מתחם משרד המשפטים. כדי להצדיק אישפוז בכפייה מחפשים מסוכנות, ואם אין מסוכנות, אז מחפשים את המסוכנות כדי לסמן וי. במקרה של ג'ואל, טענו שהלינה שלה בתוך משרד המשפטים, שזה מקום מאובטח עם מצלמות, היא מסוכנת, שזה הזוי. אתם מחפשים מסוכנות בכוח. כל עובדת במשרד המשפטים שהיא מאוד חרוצה ועובדת עד השעה 23:00 בלילה, מסכנת את עצמה.

צפו עד סוף הסרטון, בו מודיעה הוועדה לג'ואל, כי היא משוחררת מהאשפוז הכפוי ומקבלת תעודת חופש.

מכתב עו"ס הדס וויס, שנשלחה על ידי משרד המשפטים לתפור תיק פסיכיאטרי נגד ג'ואל בן סימון. הדס וויס פגשה לראשונה את ג'ואל בן סימון ביום 28/7/16
מכתב עו"ס הדס וויס, שנשלחה על ידי משרד המשפטים לתפור תיק פסיכיאטרי נגד ג'ואל בן סימון. הדס וויס פגשה לראשונה את ג'ואל בן סימון ביום 28/7/16

צו אישפוז לא חוקי ושקרי! ג'ואל בן סימון איננה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית. אין לה עבר פסיכיאטרי, מעולם לא אושפזה אשפוז פסיכיאטרי, איננה נוטלת כדורים פסיכיאטריים.

שימו לב שלא כתבו מה האיומים ומה המסוכנות. בנוסף נכתב כי צו האישפוז הוא לפי סעיף 9 (ב) שמשמעו, לא דחוף. מדוע אם כן בוצע אישפוז כפוי דחוף, בלי לאפשר לג'ואל לערער על האישפוז?

הצו בוטל ביום 08/8/16 במהלך ועדה פסיכיאטרית, שם נטען על ידי הפסיכיאטר המחוזי, שג'ואל איננה פסיכוטית, איננה מסוכנת, ולא זקוקה לאשפוז. הפסיכיאטר המחוזי טען, כי ג'ואל "החלימה" מהפסיכוזה תוך 4 ימים.

הוראה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה המסתמכת על מכתב עו"ס הדס וויס ומפנה לעו"ד יעל קוטיק ממשרד המשפטים – תופרת התיק הפסיכיאטרי לג'ואל בן סימון

הוראה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה המסתמכת על מכתב עו"ס הדס וויס ומפנה לעו"ד יעל קוטיק ממשרד המשפטים - תופרת התיק הפסיכיאטרי לג'ואל בן סימון
הוראה לבדיקה פסיכיאטרית כפויה המסתמכת על מכתב עו"ס הדס וויס ומפנה לעו"ד יעל קוטיק ממשרד המשפטים – תופרת התיק הפסיכיאטרי לג'ואל בן סימון
צו אישפוז לא חוקי ושקרי! ג'ואל בן סימון איננה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית. אין לה עבר פסיכיאטרי, מעולם לא אושפזה אשפוז פסיכיאטרי, איננה נוטלת כדורים פסיכיאטריים
צו אישפוז לא חוקי ושקרי! ג'ואל בן סימון איננה מוכרת למערכת הפסיכיאטרית. אין לה עבר פסיכיאטרי, מעולם לא אושפזה אשפוז פסיכיאטרי, איננה נוטלת כדורים פסיכיאטריים

תעודת חופש מבית החולים איתנים

שימו לב כיצד משוחררת ג'ואל בן סימון עם פתקית, לאחר אשפוז כפוי בן 4 ימים. מספה הזהות שלה לא מצוין, אין חותמת בית חולים, אין שם של הרופא המשחרר. זלזול וביזוי כבודה של ג'ואל בן סימון.

תעודת חופש מבית החולים. לא נרשם מספר תעודת זהות, לא נרשם שם מלא ותפקיד החותמת. הכל מבוצע בחופזה וכלאחר יד
תעודת חופש מבית החולים. לא נרשם מספר תעודת זהות, לא נרשם שם מלא ותפקיד החותמת. הכל מבוצע בחופזה וכלאחר יד

המערכת מודה מעומק הלב למר איתן זיגלבאום, https://www.facebook.com/eitan.net?fref=ts מייסד קבוצת שוברים קשירה – זכויות אדם באשפוז פסיכיאטריhttps://www.facebook.com/Shovrim.Kshira/?fref=ts על הליווי, המסירות, ההדרכה, והעצות המבריקות והכי חשוב על "השידוך" עם עו"ד ענבל בר-און,  המופלאה, עד לשחרורה של ג'ואל בן סימון מהאשפוז הכפוי. תודה! זר פרחים לאיתן זיגלבאום

ד"ר מרים פינק

שקרים במוסד פסיכיאטרי איתנים ד"ר מרים פינק מוסרת מידע מסולף לגבי אשפוז כפוי

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-em

ג'ואל בן סימון, אושפזה בכפייה, לאחר שביצעה מחאה מול משרד המשפטים ברח' צלאח א-דין בירושלים במשך 4 ימים רצופים, כשהיא מבקשת לשוחח עם שרת המשפטים איילת שקד, על מנת שתטפל בעוולה שנגרמה לה ממערכת המשפט. כעבור 4 ימים, נאותה השרה איילת שקד לשוחח עם ג'ואל, כשהיא מוסרת לה שאין לה סמכות להתערב בהחלטות שיפוטיות או לבדוק את המסמכים שהציגה בפניה. ג'ואל ביקשה שמישהו יסייע בעניינה, רק שהיא לא צפתה את הטיפול שתקבל.
אשפוז כפוי.

ג'ואל הגישה ערר על אשפוזה הכפוי, בסיועו של העיתונאי מוטי לייבל.

צפו בסרטון, בו מודה אח במחלקה הסגורה, כי ג'ואל הגישה ערר, ואילו הפסיכיאטרית ד"ר מרים פינק, אומרת שג'ואל ויתרה על הזכות שלה להגיש ערר, ולכן היא נמצאת באשפוז כפוי.

בסרטון למטה, ג'ואל בן סימון מאחלת שבת שלום ומודה לשרת המשפטים על תפירת תיק פסיכיאטרי. למי שלא הבין ג׳ואל בן סימון יצאה למשמרת מחאה בת 4 ימים מול משרד המשפטים, ברח׳ צלאח א-דין בירושלים, וסירבה לעזוב עד שאיילת שקד תפגוש אותה.
לאחר 4 ימים איילת שקד פגשה אותה, ולאחר שיחה של 5 דקות החליטה להזמין לה אשפוז פסיכיאטרי כפוי.
מסתבר שלשרת המשפטים יש דיפלומה בפסיכיאטריה שלא ידענו מזה.
ג'ואל לא מסוכנת לא לעצמה, לא לסביבה, היא לא מאיימת, לא אלימה. אישה ששומרת על צלם אנוש ושמחה מאוד שהגענו לבקר אותה.
הפסיכיאטרית התגלתה כאישה אלימה ותוקפנית, סירבה לומר לעו"ד מדוע ג'ואל מאושפזת בכפייה ומה הדיאגנוזה שלה. החומרים יתנו לעו"ד לפני הוועדה.

ביקשו שתחתמו על ויתור סודיות רפואית לבית הספר? זכותכם לסרב!

ביקשו שתחתמו על ויתור סודיות רפואית לבית הספר? זכותכם לסרב!

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-ei

מורים יודעים שצריך "להכיל" ילדים אם רוצים להעניק להם ידע, מיומנויות וערכים. לרוב הם עושים כמיטב יכולתם בתנאים הקיימים, אולם לעיתים הם מתקשים לכוון את התנהגותם של ילדים מסויימים, או מתקשים לסייע לאלה שמשימות הלימוד שקיבלו אינן תואמות ליכולותיהם.

בהשפעת הפסיכיאטריה שחדרה ל"זרם הדם" של מערכת החינוך שלנו, מטילים כיום את האחריות לכל קושי, על התלמידים עצמם. כך נשלחים מידי שנה רבבות תלמידי לאבחונים.

במהלך האבחון בוחר איש המקצוע תווית מתוך מדריך "ההפרעות והלקויות של הפסיכיאטריה", ומייחס אותה לתלמיד.

ההורים, שויתרו על סודיות רפואית, נאלצים למסור לבית הספר את המידע הרפואי. עד מהרה הם מוצאים עצמם יושבים חסרי אונים בוועדות שונות מול פקידים, שמקריאים את המסמכים והתוויות הללו בפניהם, משבצים את ילדיהם גם בניגוד לרצונם, ולרוב גם מוודאים שהם מסממים אותם בתרופות חזקות למשך שנים, אחרת יואשמו ב"הזנחה".

הגנו בעת הצורך על הסודיות הרפואית של ילדיכם, ואל תניחו לפסיכיאטריה על האבחונים וההתוויות שלה, לקבוע את עתידם של ילדיכם.

מוגש לציבור מטעם עמותת מגן לזכויות אנוש, החוקרת וחושפת הפרות זכויות אדם בתחום בריאות הנפש.

www.cchr.org.il

ביקשו שתחתמו על ויתור סודיות רפואית לבית הספר? זכותכם לסרב!
ביקשו שתחתמו על ויתור סודיות רפואית לבית הספר? זכותכם לסרב!
יהודה קורן

אטנט תחליף לריטלין תרופה פסיכיאטרית הניתנת לסובלים מבעיות קשב וריכוז ADHD

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-ee

אסמכתא וקרדיט: נצחיה יעקב, ישראל היום, http://www.israelhayom.co.il/article/389431

להיות קשובים להפרעה

עשרות אלפי ילדים בישראל מקבלים תרופות לטיפול בהפרעות קשב וריכוז • השנה נכנסה לסל הבריאות תרופה חדשה בתחום – אטנט, וגם לגביה הדעות חלוקות

בינואר השנה הצטרפו לסל שירותי הבריאות 83 תרופות וטכנולוגיות חדשות, מתוך כ־700 הבקשות שהגיעו אל שולחן הדיונים של חברי ועדת הסל, בשווי כולל של 2.5 מיליארד שקלים. אחת הבשורות היא כניסתה לסל של אטנט, המיועדת  ל־ ADHD (או בשפה הפופולרית, בעיות קשב וריכוז) שאינם מגיבים טוב לתרופות ממשפחת המתילפנידאט, דוגמת ריטלין וקונצרטה, ועד כה לא ניתן להם מימון. לפי ההערכות של הוועדה, כ־16 אלף ילדים בשנה מקבלים אטנט, במרשם נוירולוג ילדים או פסיכיאטר ילדים.

התרופה נכנסה לסל על רקע הקולות המושמעים בשנים האחרונות נגד השימוש בריטלין על כל נגזרותיו. בין המתנגדים אפשר למצוא מומחים בעלי רקורד של עשרות שנות מחקר, הטוענים חד־משמעית כי "הפרעת קשב היא דוגמה מובהקת למחלה מומצאת", ולפיכך היא צריכה להימחק מה־DSM – המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות.

מי שאחראי לציטוט הוא לא אחר מאשר האב המדעי של הפרעת הקשב והריכוז, ליאון אייזנברג, שצבר הון רב ממחקריו במהלך ארבעה עשורים. את הציטוט המטלטל הוא אמר בראיון האחרון שנתן לפני פטירתו ב־2009. מאז, הסערה הגדולה סביב השאלה היכן עובר הגבול בין התנהגות ילדים נורמלית לבין ADHD ממשיכה להעסיק את המומחים בתחום והורים רבים. במקביל ממשיכים לראות אור מאמרים וספרים בנושא אבחון שגוי של ההפרעה.

נכון להיום מדובר בעשרות אלפי ילדים שמקבלים תרופות לטיפול בהפרעות קשב, המהווים כ־4 אחוזים מכלל ילדי ישראל", אומרת ד"ר תמר שטיינברג, מנהלת המכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים שבפתח תקווה, והיא מודה: "יכול להיות שבגלל יעילותן של התרופות הללו, המטפלות בהרבה סימפטומים – יש רופאים שנותנים אותן שלא לצורך".

על האטנט עצמה היא מוסיפה כי "יש תופעות לוואי, כמו שינויים במצבי הרוח וירידה בתיאבון".

תרופות הן רעל

בעמדה שונה לחלוטין מחזיק אילן סלומון, רוקח, מטפל ויועץ תרופתי, שבמשך שמונה שנים ניהל שלושה סניפי סופר פארם, בטרם עזב בשנת 2000 והתגייס ל"מאבק בסימום ילדים". "האסכולה הפופולרית כיום היא לתת את פצצת האטום לילד, אבל לא את הכדורגל. הייתי רוצה שהאזהרות בעלון התרופה על תופעות הלוואי החמורות, כמו התקף פסיכוטי, יהיו בולטות כמו הסרטן המובלט באזהרה על קופסת הסיגריות. רק כך יש סיכוי שאנשים יחשבו פעמיים. למה? כי מדובר בילדים ובסם מסוכן".

יהודה קורן: "עיון בעלון לרופא של האטנט מגלה כי מרכיביו עלולים לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה"
יהודה קורן: "עיון בעלון לרופא של האטנט מגלה כי מרכיביו עלולים לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה"

אז מה התחליף?

"הורים שבאים אלי יודעים שאני אעזור להם לא לקחת. אני נותן ויטמינים, תוספי תזונה, ומסייע להורים ללמד את המורים כיצד לטפל בבעיות בצורה חינוכית. לפעמים צריך להתעלם ולא לעשות סקנדל מהתנהגויות חריגות, וגם לחזק את הילד בהתנהגויות חיוביות במקום לתת לו תוויות. אני בעד לתת את הדברים במדרג הנכון, במינון המתאים, כי בסופו של דבר, תרופות הן גם רעל".

"בתי הספר מפעילים לחץ עצום על הורים לשלוח את ילדם לאבחון ולתת תרופה פסיכיאטרית. זה חייב להשתנות"
"בתי הספר מפעילים לחץ עצום על הורים לשלוח את ילדם לאבחון ולתת תרופה פסיכיאטרית. זה חייב להשתנות"

להתאים את ההוראה לילדים ולא להפך

גם יהודה קורן מדווח על תלונות דומות הנערמות על שולחנו במשרדי עמותת מגן לזכויות אנוש. הוא מנסה לגייס את משרד החינוך וקורא להם לפעול מהר להפחתת כמות ההפניות של ילדים לאבחונים, ש"מקבעת את הקשיים ומציפה את בתי הספר בסמי מרץ ממכרים".

לדברי קורן, "עיון בעלון לרופא של האטנט מגלה כי מרכיביו מועדים לשימוש לרעה, גם במינונים הרגילים שלה, ועלולים לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה ולשלל הפרעות התנהגות וחשיבה פסיכיאטריות". לנוכח בעיות אלה ונוספות שעלולות להיווצר מנטילת התרופה, מדגיש קורן כי "על משרד הבריאות וקופות החולים לפרסם הנחיה מקצועית לפסיכיאטרים, לנוירולוגים ולרופאי ילדים שבה יהיה עליהם לדרג את חומרת התסמינים של התלמיד, ולא לרשום את תרופת האטנט ודומיה במקרים שבהם התסמינים גבוליים ואינם חמורים מאוד". ובאשר למערכת החינוך הוא אומר כי עליה "לעשות כל שביכולתה כדי להתאים את ההוראה לילדים ולא להפך".

פריצת דרך בהגנה על ילדים

חוק חדש וראשון מסוגו שנכנס לתוקפו ב־2015 בניו מקסיקו, ארה"ב, מהווה פריצת דרך בהגנה על ילדים מפני צריכה כפויה של תרופות פסיכיאטריות, בשלוש דרכים: איסור על ביצוע אבחון בין כותלי בית הספר ללא הסכמה בכתב מההורים; מניעה מבית הספר מלנקוט כל פעולה נגד הורים שאינם מעוניינים לתת תרופה פסיכיאטרית לילדם; ואיסור על שירותי הרווחה להוציא ילד מחזקת הוריו בגלל סירובם לתת לילד תרופה פסיכיאטרית.

בהקשר זה מדגיש קורן כי "חוק דומה חייב לעבור גם בישראל. בתי הספר מפעילים לחץ עצום על הורים לשלוח את ילדם לאבחון ולתת תרופה פסיכיאטרית כריטלין, ולעיתים קרובות מדי אף פונים לרווחה, וכך הורים נשארים עם אחת משתי ברירות – לאבד את החזקה על הילד או לתת לו תרופה פסיכיאטרית. מצב זה חייב להשתנות".

אילן סלומון: "הורים שבאים אלי יודעים שאני אעזור להם לא לקחת. יש שיטות עדיפות מלתת לילד תוויות"
אילן סלומון: "הורים שבאים אלי יודעים שאני אעזור להם לא לקחת. יש שיטות עדיפות מלתת לילד תוויות"
אלה קיאנסקי פסיכיאטרית שקרנית פתולוגית

הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי שקרנית סדרתית הוציאה דיווח שקרי לבית המשפט בתמיכת היועצת המשפטית לממשלה עו״ד קשת יונה פיינברג תנ"ז 39130-10-15

קישור מקוצר לכתבה: http://wp.me/p4qxsa-e8

הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי, שקרנית פתולוגית. הנ"ל ביצעה כליאת שווא של קטינה במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים הדסה בירושלים. עו"ד יוסי נקר, מומחה חוק ונוער, נשכר על ידי האבא הביא לשחרור בתו מאשפוז כפוי. בעקבות התערבותו של עו"ד יוסי נקר, הורה בית המשפט לפסיכי' לשחרר לאלתר את הקטינה. קיאנסקי, במקום לשחרר לחופשי את הקטינה לחופשי, ניסתה לתפור לילדה תיק פסיכיאטרי שקרי, כשהיא מלעיטה את הילדה בכדורים פסיכיאטריים ללא צורך, לגרום להתמכרותה לכדורים, למנוע מהילדה לצאת לחופשי ולהביע דעתה החופשית.

בימים אלה, מכין התחקירן והעיתונאי מוטי לייבל, תחקיר מקיף נגד הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי, בתיק אחר, שאיננו קשור לתיק זה. מהתחקיר עולה כי מדובר בשקרנית פתולוגית, שהעידה עדות שקר בבית המשפט, נתפסה על כך ולכן חוות הדעת שלה נפסלה. התחקיר יפורסם על ידי התחקירן לייבל, בימים הקרובים.

בתיק בו מייצג עו"ד יוסי נקר, הייתה אמורה קיאנסקי, להעיד בבית המשפט, בעניינה של הקטינה שנכלאה כליאת שווא, אלא שקיאנסקי, הוציאה דיווח שקרי לבית המשפט, בו כתבה "בית החולים מנהל תביעה נגדו (עו"ד יוסי נקר) בימים אלו. לפיכך, הצוות ואנוכי מבקשים לא להעיד, ואם יש שאלות או הבהרות נשמח לענות עליהן בכתב".

הנה התוכן המלא של הצהרתה השקרית של ד"ר אלה קיאנסקי לבית המשפט. הנ"ל משקרת שהוגשה תביעה נגד עו"ד יוסי נקר, כשהיא טוענת בשקר שהוא עמד מאחורי "אלימות מילולית בוטה והשמצות שקריות נרחבות ברשת האינטרנט". האם הפסיכיאטרית השקרנית תועמד לדין על מסירת הצהרה כוזבת? איפה עוד היא מתחזה ומשקרת? למי עוד היא כותבת שקרים? שופטי ישראל כמובן מאמינים לכל מילה שקרית שלה, כי היא מביאה להם פרנסה.

עו"ד יוסי נקר, פרסם ביום 18/5/16 סטטוס בפייסבוק: "הסיפור שלי עם ד״ר אלה קיאנסקי הופך מעניין יותר ויותר. נציגת היועץ המשפטי לממשלה, עו״ד קשת יונה פיינברג, בת של שופט, הגישה בקשה למנוע את עדות ד״ר אלה קיאנסקי בטענה שזו הגישה נגדי תביעת דיבה וד״ר קיאנסקי לא רוצה להיחקר על ידי.  העניין הוא שמאז 11.4.16 לא הגיעה לידי כל תביעה".

מתברר שאלה קיאנסקי, משוטטת באינטרנט ובולשת אחר הסטטוסים של עו"ד יוסי נקר (לא יותר פשוט להציע חברות או להירשם כעוקבת?!), חרדה ל"שמה הטוב". הנ"ל חושבת שאם תכתוב לבית המשפט שהכפישו את השם שלה על עבודתה, יוסרו הפרסומים החושפים קלונה.

  יום למחרת, 19.5.16 פרסם עו"ד יוסי נקר, פוסט נוסף בעמוד הפייסבוק המתוקשר שלו, בו כתב: "עוד מעלילות ד״ר אלה קיאנסקי ובאת כח היועץ המשפטי לממשלה, עו״ד קשת יונה פיינברג. כשד״ר קיאנסקי ו/או היועץ המשפטי לממשלה משקרים זה תמיד בתום לב".

 מתברר, כי אלה קיאנסקי, לא מסוגלת לעמוד מאחורי חוות הדעת השקרית והמופרכת שהוציאה לבית המשפט, והיא מחפשת כל דרך לחמוק מחקירה נגדית של עו"ד יוסי נקר.

בתיק זה, השקרים של משרד הרווחה בתמיכת הפסיכיאטרית אלה קיאנסקי, שברו שיאים חדשים של מרמה, הונאה ושקרים, וכל זאת כדי לסחור בקטינה, להוציא אותה מביתה ללא צורך, ולמנוע ממנה לגור עם אביה.